לאחר יותר משני עשורים של מאבק מר בין שני הפלגים בישיבת פוניבז’ השונאים – פלג הרב כהנמן, והמחבלים – פלג הרב מרקוביץ’, פסק בוררות ניתן היום (רביעי) בצהרים על ידי הבורר, השופט בדימוס דוד חשין. הפסק, המשתרע על פני מאות עמודים, מסכם את שלב הבוררות האחרון שנוהל בפניו מאז 2021, וקובע קביעות מרחיקות לכת לגבי מבנה הניהול, המעמדות ההיסטוריים, האחריות הכספית, והזכויות של שני הצדדים.
השופט חשין מתאר את הישיבה, שנחשבה במשך שנים ל”ספינת הדגל” של עולם התורה הליטאי, כמי שנקרעה למאבק משפחתי וציבורי קשה שהפך ל”קריה של מכות נאמנות” וגרר מעשי אלימות, ביזוי תלמידי חכמים ופיצול מעשי לשתי ישיבות נפרדות הפועלות על אותו קמפוס.
שורש הסכסוך החל לפני יותר מ-20 שנה, לאחר פטירת הרב כהנמן זצ”ל, אז נחלקו הבן והחתן: הרב אליעזר כהנמן (הראל”כ), נכדו של מייסד הישיבה, והרב שמואל מרקוביץ (הרש”מ), גיסו. המחלוקת עסקה בסמכויות, במעמד, ובתפקידים בישיבה, ונמשכה מאז בשלל זירות: הליכים משפטיים, בוררויות, מאבקים בשטח ופיצול מסגרות לימודיות.
הבורר חשין מציין כי כבר בשנת 2000 ניתן פסק בוררות מרכזי שנועד לחלק את הניהול בין שני הצדדים, אך לטענת כל צד, האחר הוא שהפר אותו. במהלך השנים הודגש הפער בין ההסדר העיוני לבין המציאות בגבעת הישיבה, והפיצול הפך לעובדה בשטח. פסק זה הפך לאבן יסוד גם בהחלטות בתי משפט מאוחרות יותר וגם בפסק הבוררות הנוכחי.
בשנת 2021 מונָה השופט בדימוס דוד חשין לבורר יחיד בתיק, לאחר שנים של עיכובים, בקשות לפסילות ועזיבת בוררים קודמים. בפניו הוגשו כתבי תביעה מתוקנים ומקיפים מטעם שני הצדדים:
צד הראל”כ: תביעות פינוי, דמי שימוש גבוהים, השבת הוצאות, תביעות בגין קניין רוחני, תביעות נאמנות וטענות לשליטה במבני הישיבה.
צד הרש”מ: תביעות למעמד ישיבתו כ”ישיבת פוניבז'”, חלוקת משאבי הישיבה שווה בשווה, זכויות מימון, קביעת מנגנון נאמנות חדש, ותביעה הצהרתית על מניות חברת פוניבז’.
בנוסף נדונה תביעה נפרדת שהגישה הרבנית ציפורה מרקוביץ.
הבורר מתאר כי נשמעו עדויות רבות, הוגשו חוות דעת, התקיימו 15 ימי הוכחות, והצדדים הגישו סיכומים בני מאות עמודים. ניסיונותיו להביא את הצדדים לפשרה, אך אלו לא צלחו.
בפתיחת הפסק כותב חשין בלשון חריפה על עומק הקרע: הוא מתאר ישיבה המונה אלפי תלמידים ולומדי תורה, שבין כתליה מתפרצים “אש המחלוקת והשנאה”, ומוסיף: “אוי לעיניים שכך רואות, אוי לאוזניים שכך שומעות”.
השופט חשין מגדיר כי בגבעת הישיבה קיימות כיום שתי מסגרות לימודיות נפרדות, אף שהן מתנהלות על אותם מקרקעין. ההכרעה שלו נועדה להכריע: מי זכאי להשתמש במבנים? מי בעל הסמכות התאגידית? מה זכויות הצדדים, הן רוחניות, כספיות ומשפטיות?
פסק הבוררות קובע כי אף שהפיצול הפך למציאות, על ישיבת פוניבז’ כתאגיד ועל מוסדותיה לפעול לפי עקרונות משותפים ולפי הסדרים שייקבעו בפסק. חלק מרכזי בפסק, דן במניות חברת פוניבז’ ובעיקר בשאלה: מה עלה בגורל מניותיו של הרב אברהם כהנמן לאחר פטירתו? הבורר סוקר בהרחבה את ההליכים שהובילו להכרזת החברה כחל”צ, ואת המתח שנוצר סביב טענות הרש”מ כי מניות מסוימות “רדומות” ולכן אינן מקנות כוח הצבעה. הדיון המשפטי בנושא זה מהווה נדבך חשוב בקביעת השליטה התאגידית.
הפסק מתאר כי למרות גידול רוחני ולימודי, המחלוקות בשטח המשיכו להתפרץ באלימות: “בהיכל, בכיתות, בחדר האוכל, במשרדים ובספרייה”. גם בשנים האחרונות, לפי העדויות, התרחשו אירועים שהצריכו התערבות משפטית ויישום צווים.
חשין מסכם כי ניסה בכל מאודו להביא את הצדדים לפתרון מוסכם, אך מאחר שהדבר לא צלח, נדרש להכריע “הכרעה המשלבת מידת הדין… עם כוחה של פשרה הקרובה לדין”. הפסק המלא כולל קביעות אופרטיביות רבות על שימוש במבנים, אחריות כספית, הסדרי ניהול, תשלומים הדדיים, אחריות לנזקים, מטלות ארגוניות ותפקידים בישיבה.
פסק דינו של הבורר, השופט דוד חשין קובע כי חיוב כספי גדול על צד הרב מרקוביץ (המחבלים). הבורר מחייב את הרב שמואל מרקוביץ ועמותת ‘מסורת התורה’ ביחד ולחוד לשלם סכומים משמעותיים: לחברת ישיבת פוניבז’ (חל”צ): 7,500,000 ש”ח + מע”מ. לעמותת ישיבת פוניבז’ (ע”ר): 2,500,000 ש”ח + מע”מ, והתשלום צריך להתבצע בתוך 60 ימים, תוך הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום.
עוד קובע הבורר כי הרש”מ מחזיק כיום במקרקעי פוניבז’ ללא כל זכות ויוסר מהמקרקעין. הוא אינו זכאי עוד לשום “זכות יסוד” לשימוש במבנים. נפסק צו פינוי + הוראות אופרטיביות לסילוק יד, כאשר הפינוי יחול על הרש”מ, כולל מסגרתו ותלמידיו.
בנוסף ניתן צו מניעה על הרש”מ נגד שימוש בשם ‘פוניבז”, וכך גם בסמל / לוגו פוניבז’, בסימן המסחר ‘פוניבז’ ‘ובתואר ‘ראש ישיבת פוניבז’. הוא גם לא רשאי להציג את עצמו או את מסגרתו כקשורים לפוניבז’, ובכלל המסגרת של הרש”מ אינה רשאית להיקרא עוד “ישיבת פוניבז'”, לא במיתוג, לא במסמכים ולא בפרסום.
הפסק מגדיר מנגנון של “פשרה הקרובה לדין”, שבו: הרש”מ יפונה עד תאריך ט”ז באב תשפ”ו, והוא ישלם את הסכומים הנ”ל, כאשר ההכרעה נכנסת לתוקף באופן מיידי.





