קירות הבית הקדוש ברחוב רזיאל ברמת גן, כבר ראו אלפי מעמדות שונים שהתקיימו במעונו של מרן עמוד ההוראה הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א. כאשר בדרך כלל, האורחים הנכנסים לקודש פנימה הם הנושאים עמם את צרותיהם ובעיותיהם, ואלו הם שפורצים בבכי בראותם את חיוכו הנצחי ודמותו המאירה של מרן הגר”י זילברשטיין, המביט ומקשיב, מברך ומייעץ, פוסק ומשיב.
גם בתחילתה של המלחמה, לאחר עסקת השבויים הראשונה, בה יצאו מן השבי הגברת ילנה-לאה טרופנוב יחד עם אמה, וכן הגברת ספיר כהן כלתו של אלכסנדר-סשה טרופנוב. הגיעו השלושה מיד לאחר צאתם מן השבי למרן הגר”י זילברשטיין, כאשר במשך שעה ארוכה התייפח עמם רבינו בבכי, וחיזקם ועודדם, ובירכם.
אולם הפעם באופן נדיר וחריג, חזו כותלי הבית ב’ונהפוך הוא’, בתוך החדר פנימה המתינו וחיכו בני משפחת טרופנוב-כהן בעודם נרגשים, עליזים ושמחים. עד עתה הורגלו להיכנס לקודש פנימה מתוך כאב שאין לו סוף, להתברך, להתחזק ולהתעודד, בעוד יקירם ואהובם אלכסנדר-סשה היה שבוי בידי חיות טרף אכזריים ונוראיים. אולם הפעם, הם בתוך לשכת הגזית, כאשר אלכסנדר-סשה עצמו זוכה לראשונה להגיע ולפגוש את המקום ממנו בני משפחתו התעודדו, המקום ממנו שאבו את כוחות ותעצומות הנפש לעבור את כל התקופה הקשה, המקום בו נמצא ליבן ואוהבן של ישראל.
בחדר נמצאים מלבד בני המשפחה, גם הרב דוד דרוק, יו”ר ארגון כיסופים, יחד עם איש התקשורת ישראל כהן, המלווים יחדיו משפחות רבות של חטופים המתחזקים יחד בשמירת תורה ומצוות ומסורת ישראל, לזכות יקיריהם הנמצאים בשבי החמאס. כמו כן הצטרפו למעמד הנשגב מספר נכדים ותלמידים, כדי להשלים מניין לברכת ‘הגומל’.
מרן הגר”י זילברשטיין שב משיעורו השבועי ברמת אלחנן, כאשר בידו ‘טלית’ חדשה שקנה ושמר במיוחד עבור הערב הגדול הזה. הערב בו הוא פוגש לראשונה את ‘אלכסנדר סשה בן ילנה לאה‘, השם שהיה שגור בפיו בעת התפילה והלימוד, כבר תקופה ארוכה.
וכאן מתרחש המהפך, בעוד בני משפחתו של אלכסנדר-סשה טרופנוב ומשפחת כלתו ספיר כהן שמחים ומרוגשים, היה זה מרן הרב זילברשטיין שנכנס לחדר, כשדמותו התמירה על סף בכי. במקום החיוך הקבוע, צצו דמעות ההתרגשות בעיניו הקדושות.
מרן שנמצא בשמחה ובהתרגשות שלא תתואר במילים, חפץ לברך ברכת ‘שהחיינו’ בשם ומלכות, אך מספק קנה ‘טלית’ חדשה אותה שמר זמן רב בדיוק לרגעים אלו, בכדי לברך עליה כדין הקונה בגד חדש, ולכוין לפטור בכך את השמחה בראיית אלכסנדר-סשה.
מרן מניח את הטלית על כתפיו הקדושות, והחל להוציא מפיו את תיבות הברכה: “ברוך אתה ה’…“, אך הדמעות חונקות את גרונו, “אלוקינו… מלך העולם” – – – אך כאן כבר לא יכול היה לעצור בעדו, ומרן הרב זילברשטיין, פוסק הדור שרגיל לראות בכי של אחרים, עמוד ההוראה שרגיל להטות אוזנו לדמעותיהן של ישראל, פרץ בכבודו ובעצמו בבכי מרטיט לבבות, עד שפשוט לא הצליח להמשיך להוציא את התיבות מפיו. “שהחיינו… וקיימנו… והגיענו לזמן הזה“!
אין מילים שיתארו את עוצמת חרדת הקודש ששררה באותם רגעים בחדר הקדוש, אין מילים שיסבירו לבן אנוש כיצד יתכן שגדול הדור בשיא תפארתו ומעמדו, פורץ בבכי לאחר שפוגש בחור ישראלי-רוסי צעיר לימים שלא הכירו ולא פגשו מעולם… אין דרך לשדר את רמות אהבת-ישראל שנגלתה לעיני הנוכחים, באותו ערב שייזכר לדורות.
לאחר שסיים מרן הגר”י זילברשטיין להתעטף בטלית החדשה, ופניו דומות למלאך, פנה בהתרגשות אל הנוכחים וביקשם בדמעות לשיר את פרק התהילים ‘שיר המעלות, בשוב ה’ את שיבת ציון, היינו כחולמים‘… כאשר כולם מצטרפים לשירה המרגשת, העולה ובוקעת רקיעים, ומגיעה עד כסא הכבוד, בתפילה ותחנונים שנזכה לימים ש’אז ימלא שחוק פינו, ולשוננו רינה‘…
בסיום השירה, ביקש עמוד ההוראה להוציא מהארון את תמונתו של אלכסנדר-סשה. אותה תמונה שמשפחתו ביקשה לפני תקופה להשאיר בבית הקדוש, כדי שתעמוד מול עיניו הקדושות, לזיכרון ולתפילה לפני בורא העולם. אולם באורח פלא, הארון הנעול סירב להיפתח, גם נסיונות מרובים בכל מיני אופנים שונים עלו בתוהו. אמו הגברת טרופנוב אומרת ‘כנראה משמים רוצים שהרב ימשיך להתפלל עליו‘…
כשהתיישבו כולם על השולחן, וטעמו ממטעמיה של הרבנית תחי’, פנה מרן הרב זילברשטיין לאלכסנדר-סשה: ‘תראה, אתה תישאר לעולם ועד כסמל לאומה היהודית‘.
אלכסנדר-סשה: ‘זהו, אני הגעתי עכשיו, אחרי שנה, וקרוב ל 500 יום שהייתי בשבי, ואני מגלה קצת דברים, שאני כבר לא כמו פעם, שאנשים מכירים אותי’…
מרן הגר”י זילברשטיין: ‘אתה צריך לדעת שאתה איש שתופס מקום בהיסטוריה היהודית, אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה כעת… כולם יסתכלו עליך, ידברו עליך…’
אלכסנדר-סשה: ‘הרב אומר שאני לא יכול לברוח מזה’?
מרן הגר”י זילברשטיין: ‘מהמציאות שאתה כעת מיוחד במינך. אתה לא אחד שיכול לעשות מה שאתה רוצה. אתה מסור לאומה היהודית‘.
אליהו כהן (אביה של הכלה): ‘יש לך אחריות גדולה על הכתפיים עכשיו’…
מרן הגר”י זילברשטיין: ‘לטובה מאד, מה זאת אומרת? לטובה מאד… למעשה, מי שנמצא בידיים שלהם, הוא מועמד לשחיטה כל רגע. 498 יום היית שם, זה 498 ימים שניצלת מהמוות.
‘כל שבת התפללנו עליך, למה אני יושב כאן? הרי זה לא המקום הרגיל שלי, השולחן תמיד נמצא לצד השני, לאורך ולא לרוחב, ושיניתי את המקום כדי לראות אותך ולהתפלל עליך‘.
וכאן פונה מרן הרב זילברשטיין לאלכסנדר-סשה: ‘דע לך, אתה הרי היית בידי חיות, חיות אדם, פראי אדם. חיות זה לא מילה, צרעת מן האדם… אתה חתיכת נס, זה שלא כדרך הטבע. ואתה צריך להבין שזה מחייב אותך, הדבר הראשון שצריך לעבוד זה לשמור את השבת, לא לנסוע ולא להדליק אש או אור, זה רק שני דברים לבינתיים. והכלה צריכה לעזור לו‘.
לאחר מכן האריך עמוד ההוראה להסביר ולבאר בנעימות ובבהירות את מעלת שמירת השבת ואת הרוגע והשלווה ושמחת הנפש שיש למשפחה השומרת שבת. כאשר בין הדברים התבטא: ‘הרי רק האלוקים שמר עליך, אף אדם לא שמר עליך חוץ ממנו!’, ואלכסנדר-סשה הגיב: ‘אני מסכים עם כבוד הרב, שהכי חשוב זה לזכור שבסופו של דבר מי שהציל אותי מהמקום הזה, עם כל הנושא של הצבא, הנושא של העסקאות והפוליטיקה – – ‘ [וכאן צחק מרן: ‘הפוליטיקה היתה לרעת כולם‘…], ואלכסנדר-סשה ממשיך: ‘וכל הדברים האלה, בסופו של דבר אני פה בזכות אלוקים, לא בזכות אף אחד אחר‘!
מרן המשיך את דבריו: ‘אני מתפלל עליך פה כבר קרוב ל 500 יום…‘
אלכסנדר-סשה: ‘תודה לך, כבוד הרב’…
מרן: ‘לא לא, אני לא רוצה שתגיד לי תודה רבה, אני רוצה שתגיד תודה רבה לאלוקים‘…
אלכסנדר-סשה: ‘גם אם הרב לא רוצה, אני מודה לך מאד מאד’…
מרן: ‘לא לא, אני רוצה שלך יהיה טובה, הנשמה שלי רוצה שלך יהיה טוב, אני בכל הנשמה שלי רוצה… אבל אתה זכית כעת לקדש שם שמים, והאלוקים רוצה מאיתנו חסד, כי אם עשות חסד, חסד זה ביום שבת, יושבים יחד עם האשה והילדים ושרים שירי שבת. וכשהבעל בא מבית הכנסת, הדבר הראשון שהוא שר זה אשת חיל מי ימצא‘…
וכאן החל עמוד ההוראה לנגן את הניגון הידוע, כשהנוכחים מצטרפים אליו לשירה מרגשת של ‘אשת חיל’, בעוד אלכסנדר-סשה מבקש לראות את המזמור בתוך הסידור.
לאחר מכן נפתח הסידור ב’ברכת הגומל‘ אותה ביקש אלכסנדר-סשה לברך דווקא במעונו של מרן הגר”י זילברשטיין, במקום משם בקעו ועלו התפילות עד לכסא הכבוד, לישועת הפרט והכלל. רגעים לפני הברכה, ביקש אלכסנדר-סשה לשמוע מרבינו מה פשרה של ברכה זו. ומרן האריך עמו בהסברים נפלאים, כדי ליישב את הדברים על לבו, כאשר לראשונה הוא שומע על מושגים אלו.
לאחר מכן הורה עמוד ההוראה לכל הנוכחים לעמוד על רגליהם, בעוד אלכסנדר-סשה אוחז בסידור בהתרגשות, והחל לברך ולהודות לראשונה בחייו לבורא עולם: ‘ברוך אתה ה’, אלוקינו מלך העולם, הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוב‘. וכולם משיבים ועונים לקראתו: ‘מי שגמלך כל טוב, הוא יגמלך כל טוב סלה‘.
עוברים עוד כמה דקות של שירת ‘מה אשיב להשם, כל תגמולוהי עלי‘, שנערכה לאור הוראתו של מרן, כאשר אלכסנדר-סשה מקפיד כל אותה העת להסתכל בסידור הקדוש, ולעקוב מילה במילה, אחר מילותיו של דוד המלך ע”ה.
כעת פנה מרן הגר”י זילברשטיין שליט”א וביקש להעניק במתנה לאלכסנדר-סשה את הספר ‘אחת שאלתי‘, בו מופיעים שאלות ותשובות רבות מפסקיו במגוון נושאים שונים ומרתקים. מרן תפס את כריכת הספר, והצביע לאלכסנדר-סשה, שהתקרב לראות: ‘תראה, אחת שאלתי מאת ה’ אותה אבקש, כך אמר דוד המלך‘…
הנוכחים מספרים לרב: ‘ספיר הכלה, כשהיתה בשבי, היתה אומרת כמה פעמים ביום את פרק כ”ז בתהילים, וזה שמר עליה. וזה אחת שאלתי, זה מפרק כ”ז, השם של הספר אחת שאלתי, יש פה איזה סגירת מעגל כזו. וסשה עצמו פירש לה את הפרק לאחר שיצא מהשבי’.
לאחר מכן ישב מרן דקות ארוכות עם נכדו הרב חיים מלין, והכין הקדשות אישיות על כל ספר וספר, כאשר אלכנסדר-סשה קיבל ספר עם הקדשה אישית, בו כתב לו רבינו: ‘בס”ד, לאוד מוצל מאש בדרך פלא לאחר חמש מאות יום בידי חיות אדם, אלכסנדר סשה היקר. אחת שאלתי מאת ה’ אותה אבקש, שבתי בבית ה’ כל ימי חיי, לחזות בנועם ה’ ולבקר בהיכלו‘. לאחר שקיבל את הספר מרבינו וקרא את ההקדשה, הודה בהתרגשות ‘תודה לך, כבוד הרב‘.
לאחר מכן העניק מרן ספר לכלתו הגברת ספיר כהן, כאשר בהקדשה כתב: ‘לבת ישראל הנפלאה, אשת חיל מי ימצא, שהייתה בידי חיות אדם וניצלה בדרך נס. מי ימלל גבורות השם, ישמיע כל תהילתו, ספיר כהן שתחי’, יתן לך השם יתברך שתקימי דורות ישרים מבורכים‘.
כמו כן נתן ספר לגברת ילנה-לאה טרופנוב, כאשר בהקדשה כתב רבינו: ‘לאם הבנים שמחה הללו-יה, ילנה לאה שתחי’, אשרייך שזכית לראות את בנך יוצא מגוב האריות חי וקיים. ותזכי לראותו מקים משפחה לשם ולתפארת ודורות ודורי דורות לעולם ועד‘.
לאחר מכן העניק מרן גם לספר להוריה של ספיר כהן: ‘לאבא והאמא המאושרים אליהו וזיווה כהן שיחיו, שזכו לראות פלאי השם יתברך בשוב בתם וחתנה לחיים טובים ולשלום, תזכו לראות מהם דורות ישרים מבורכים”. אליהו כהן אמר לרב אח”כ: ‘החברותות שלי בקריות, יקנאו בי שקיבלתי ספר מהרב עם הקדשה’…
לקראת סיום, פנה אלכסנדר-סשה למרן לאור בקשתו שישמור שבת, וביקשו חזרה: ‘כבוד הרב, גם לי יש בקשה, אני רוצה שהרב ימשיך להתפלל על כל החברים שלי שנשארו שם בעזה, שהתפילות יעזרו להם לצאת משם כמה שיותר מהר‘… מרן השיב שהוא ואברכי הכולל מתפללים כל יום כל היום, ואומרים תהילים מעומק הלב. לאחר מכן הוסיף, שהשמירת שבת שלו – תעזור ותסייע לחבריו לצאת מן השבי במהרה.
סיומו של האירוע המרגש היה, כאשר הפמליה בראשות איש התקשורת ישראל כהן, שפועל ועושה גדולות ונצורות למען משפחות החטופים, להכניסם למעונם של מרנן ורבנן גדולי הדור שליט”א לחזקם ולעודדם, יצאה מביתו של מרן, כאשר מרן קם בכבודו ובעצמו ביחד עם הרבנית שתחי’ ללוות את אלכסנדר-סשה ומשפחתו עד פתח הבית. אך מרן לא הסתפק בזאת, ובהגיעו לחצר הבית, המשיך ללוותם עד השער החיצוני המוביל למדרכת-הרחוב עצמו, ורק שם נופף להם לשלום… אלכסנדר-סשה התרגש מאד מהמחווה הנדירה, וסימן על ליבו תנועת הודאה לבבית מעומק הלב, כאשר מרן והרבנית יצאו בקור העז ששרר באותם ימים, ללוותם, ולהשרות עליהם רוח טהרה וקדושה.
