לפני כמה שנים כשבתי התחתנה עשינו שבת שבע ברכות בכפר חב”ד ובמוצ”ש עשינו סעודת מלווה מלכה והיינו צריכים “פנים חדשות”; מישהו שעדיין לא היה בשבע ברכות הקודמים כדי שנוכל לברך מחדש.
השעה התאחרה ועדיין לא מצאנו. הבן שלי בן ה10 אמר שהוא ילך לחפש, הוא יצא לרחוב ופגש אברך צעיר שהסכים לבוא בשמחה. מיד כשנכנס וראה אותי התרגש מאוד וביקש לספר משהו לכולם. הוא סיפר כך: כשסיימתי צבא נסעתי למזרח לטיול וחיפוש עצמי. הגעתי לבנגקוק ממש לפני יום כיפור והשתתפתי בתפילות בבית חב”ד. האווירה היתה מאוד טובה והחלטתי להישאר לשבת שהיתה יומיים אחר כך. השבת בבית חב”ד ממש מילאה אותי והבנתי שכך אני רוצה שייראה הבית שלי. אחרי השבת ישבתי עם עצמי במחשבות והגעתי למסקנה שמצאתי את מה שחיפשתי. חזרתי באותו שבוע לארץ, נכנסתי לישיבה של חב”ד וב”ה היום אני גר כאן בכפר חב”ד נשוי ואבא לילדים, משמיים זימנו אותי להכנס עכשיו ולספר לכם כמה בית חב”ד שלכם השפיע עלי ואתם אפילו לא ידעתם.
בשבוע שעבר קראנו בתורה על כך שהקב”ה מתגלה למשה רבנוּ במדבר ומצוה עליו לגאול את עם ישראל. משה ניגש לפרעה ומבקש “שלח את עמי”. פרעה עונה בהתרסה: “מי ה’ אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל?”, וגוזר על היהודים לאסוף גם את התבן עבור הלבנים בכוחות עצמם. משה מתלונן לקב”ה: “למה הרעותה לעם הזה?” וה’ עונה לו: עוד תראה כי ביד חזקה יגרש פרעה את היהודים מארצו. הקב”ה מצווה על משה לשוב לפרעה ולומר לו שוב “שלח את עמי”. ה’ מפרט שפרעה יסרב בתחילה, אבל אחרי שה’ ינחית עליו ועל מצרים אותות ומופתים, הוא יהיה מוכרח לשלוח אותם.
כתוב שעל כל מכה משה רבנוּ מתרה בפרעה במשך שלושה שבועות, והמכה עצמה ארכה שבוע ימים, כשהמכה מסתיימת משה מתייצב שוב ומתרה על המכה הבאה. וכך בכל אחת מהמכות.
שואל הרבי: לשם מה, המכות וההתראות שביניהן ארכו כל כך הרבה זמן? מה לא טוב ביום או יומיים למכה? כפי שאנו רואים במכת בכורות שההתראה על המכה היתה פעם אחת בלבד, והמכה עצמה התרחשה ברגע אחד. אם כן, למה לא היה כך בכל המכות? ובמיוחד שבמהלך כל החודשים האלו, בני ישראל היו צריכים להישאר בגלות הקשה במצרים!
מסביר הרבי שלכל מכה היתה השפעה מסוימת. למשל, מכת דם גרמה את שבירת עוצמת אלוהי מצרים, ריסקה את גאוותם של המצרים, וזקפה את קומתם של היהודים. מכת צפרדע העמיקה את המכה באלוהי המצרים, בגלל שהצפרדע יצאה מהיאור שהיה האלוהים שלהם. במכת כינים הוכרחו חרטומי מצרים להודות שזה יד ה’. במכת ברד, היו כבר מצרים שהיו יראים את ה’, ולכן הניסו את הבהמות שלהם. במכת ארבה, פרעה הסכים לראשונה לשחרר את הגברים לעבוד את ה’. וכך הלאה
המכות עצמם ארכו הרבה זמן בכוונה, כדי שהמצרים יוכלו להתבונן ולהפנים את הפעולה של המכות השונות. אם המכה הייתה נמשכת זמן קצר בלי הפסקה בין מכה למכה, לא היה להם מספיק זמן להתבונן ולהפנים את המשמעות של המכות, והן לא היו אפקטיביות.
אומר הרבי כשאנחנו מנסים להשפיע על הזולת לעשות דברים טובים, קורה לפעמים שמרגישים שלמרות שדיברנו עם היהודי לא הצלחנו לפעול כלום! מהסיפור של עשר המכות אנו למדים את כוחו של התהליך. גם כשהתוצאה הרצויה לא נראתה לעין – פרעה לא שיחרר את ישראל באופן מידי ממצרים – עדיין לכל מכה היתה השפעה מסוימת. כך גם בענייננו, לכל פעולה טובה יש השפעה אלא שלפעמים יעבור זמן מה עד שהדבר יבוא לידי פועל בגילוי ממש.
אני חושב שאפשר ללמוד מהדברים גם לגבי המלחמה שכבר נמשכת יותר משנה ועדיין לא הסתיימה. עוד לא סיימנו למגר את כל אויבינו, ויש אולי כאלו שיכולים לחשוב שסתם מתבזבז זמן. ההתבוננות בסיפור יציאת מצרים מלמדת אותנו שהכל מכוון וגם הזמן שלוקח זה חלק מהתוכנית האלוקית ובע”ה כמו בימים ההם נזכה גם בזמן הזה לראות נסים ונפלאות בגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב”ד בנגקוק תאילנד
